תודה רבה על הכנות והשאלה הכל כך משמעותית.

כפי שרשמת, אכן הבן שלך נכנס לגיל ההתבגרות, גיל שמאופיין בתנודות במצב הרוח, בעצם המתבגר שלך מתחיל את המסע שלו לעבר העולם, עד כה הוא היה עם הפנים הביתה, אתם, ההורים שלו הייתם כל עולמו ואילו כעת הוא מתחיל לאט לאט לסובב את פניו אל עבר קבוצת השווים שלו (חבריו בני גילו) כחלק מההכנה שלו לחיים.

את רושמת שאת לא מעירה לבן שלך כי את חוששת מהתגובות שלו ואילו מנגד אבא שלו מעיר לו באופן של עימות וכעס. אני מאוד מבינה אתכם, כשהילדים שלנו מתחילים לדבר אלינו לא יפה ולא מתחשבים בנו זה עלול להיות מאוד פוגע ולהיתפס גם כחוצפה ואף כפיות טובה, אנחנו מספקים להם את כל צורכיהם ואילו הם בתמורה מעזים לדבר אלינו לא יפה ולא מקשיבים לנו. אך המטרה שלנו כהורים היא לא לריב עם ילדינו וגם לא להרחיק אותם מאיתנו ולכן עלינו ללמוד כיצד לקרב אותם ולנהל איתם שיח מכובד ומכבד.

קחו את הבן שלכם לשיחה, אני מציעה לעשות זאת מחוץ לבית, לכו איתו לאיזה בית קפה או מסעדה – רק איתו ללא אחים או אחיות! כמובן תקבעו את השיחה הזו מראש ואל תריבו איתו לפני, אנחנו רוצים אווירה נינוחה בשיחה הזו.

קודם כל תאמרו לו כמה שאתם אוהבים אותו, כמה הוא חשוב לכם וכמה שאתם דואגים לו ואז תגידו לו שיש כמה דברים שקשה לכם איתם למשל כשהוא שומע מוזיקה מאוד חזק, הסבירו לו בדיוק למה זה מפריע לכם – יש אנשים שרגישים לרעש וניתן להסביר לו שזה ממש "משגע" לכם את המח ושקשה לכם לסבול את זה, מעבר לכך שיש עוד ילדים בבית וגם בהם יש להתחשב. בנוסף, הבינו גם אותו אימרו לו שאתם מבינים שהוא נהנה להקשיב למוזיקה ושזה עושה לו טוב ותגידו לו שחשוב לכם שיהיה לו טוב בבית ושהוא ירגיש שזה המקום שלו. ואז תשאלו אותו מה לדעתו ניתן לעשות? למשל, הוא יכול להקשיב למוזיקה חזקה כשאתם לא נמצאים בבית ואילו כשאתם כן נמצאים הוא יכול להקשיב באוזניות. אתם יכולים להציע שאם רק את נמצאת (כי ציינת שזה פחות מפריע לך) הוא יכול לשאול אם איכפת לך שכעת הוא יקשיב חזק.

בנוסף דברו איתו על כך שזה מפריע לכם שהוא מדבר אליכם לא יפה ושזה פוגע בכם, תגידו לו שזה בסדר לכעוס לפעמים ושכל אחד כועס אבל שאתם לא מוכנים שהוא ידבר אליכם לא יפה, הסכימו שכאשר הוא מרגיש שהוא כועס הוא ילך לחדר שלו או יצא לסיבוב מחוץ לבית (מה שעוזר לו להירגע) ורק לאחר מכן תדברו, אחרי שהוא יירגע.