דמיינו לעצמכם שבני הזוג שלכם יבואו אליכם ויאמרו לכם "ממי, את/ה כל כך מקסים/ה, כל כך טוב לי וכיף לי איתך שהחלטתי להביא הביתה עוד אחד/ת כמוך" – איזה רגש זה היה מעורר בכם?

לאחר זמן מה בני הזוג היו מודיעים לכם – אני הולך/ת להביא את השני/ה והיו חוזרים למחרת היום עם מתנה גדולה עבורכם ועם אמירה שזה מהחדש/ה וכמה הוא/היא נרגשים ומצפים להכיר אתכם ואז הם היו נכנסים בפתח והייתם רואים גרסה יותר צעירה של עצמכם – כיצד הייתם מרגישים לדעתכם?

ואז הייתם מתחילים שלושתכם יחד להיפגש עם חברים/משפחה וכולם היו נרגשים ומתלהבים להכיר את החדש/ה והיו שואלים אתכם "נו, מה אתם אומרים? איזה חמוד/ה?" מה אז הייתם מרגישים?

ולאחר עוד זמן, בני הזוג שלכם היו מוציאים בגדים מהארון שלכם לטובת החדש/ה, כי עליכם זה כבר לא כל כך טוב וכמובן שהם היו מבקשים מכם לשתף בכל כלי הבית שלכם, מכיוון שאנחנו בית אחד והכל משותף והם הביאו לכם חבר/ה לכל החיים. היו אומרים לכם שאתם חייבים לאהוב את החדש/ה כי הביאו אותם גם בשבילכם שלא תהיו לבד. מה אתם אומרים, חושבים שזה היה גורם לכם לחבב את החדש/ה?
נראה לי שהמסר הובן. אז נכון, זה לא בדיוק אותו הדבר ועדיין כשאנחנו חושבים על זה כך אנחנו יכולים בצורה טובה יותר להתחיללהבין את ילדינו, הבכורים וגם הבאים אחריהם.
וכשאנחנו יכולים להבין את ילדינו, נוכל גם להביע אמפתיה כלפיהם ונוכל להגיד להם משפטים כגון – "אני מבין שאת מקנאה, כרגע אני חייב להאכיל את אחותך התינוקת, אך מיד אתפנה אליך. גם אני מאוד רוצה להיות איתך!" או "אני רואה שקשה לך לחלוק משחקים עם אחיך, בוא תבחר כמה משחקים שאתה כן מסוגל לתת לו. אתה יודע שאתה אח מדהים!".

זכרו, כאשר אתם ההורים מבינים מה הרגש של הילדים שלכם, משקפים להם אותו ומכילים אותו ולא מנסים לבטל אותו, זה מאוד מסייע לילדים להרגיש שרואים אותם ומבינים אותם – גם אם לא מסכימים איתם!