ציפיות וקבלה, כשאנחנו עומדים להפוך להורים בפעם הראשונה אנחנו מפנטזים ומדמיינים איזה ילד יהיה לנו, אנחנו רואים את עצמינו בעיני רוחינו עם הפעוט מקריאים לו סיפורים, משחקים איתו על השטיח, מבלים בפארקים ועוד ועוד.
לפני הילד השני אנחנו מדמיינים לנו איזה אחים מדהימים הם יהיו, החברים הכי טובים, לפעמים אנחנו אף מתכננים את ההפרש מתוך הרצון שהפער לא יהיה גדול והם יהיו חברים טובים ושוב אנחנו מדמיינים לנו בעיני רוחינו איך הם משחקים להם יחד, אוהבים ומחובקים, מגנים זה על זה בעז ועוד.

אנחנו מצפים ומדמיינים ואילו החיים עצמם לא תמיד עונים על כל הציפיות הללו שלנו.
הורות וגידול ילדים מביאים עימם כל כך הרבה אתגרים שלא היה לנו מושג שיגיעו עם התפקיד הזה. שיגרת היום יום הרבה פעמים שוחקת ומתישה והרוטינה הופכת להיות עול על כתפינו. כמו כן האופי של הילדים שלנו לא תמיד עולה בקנה אחד עם מה שדמיינו ופעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמינו שואלים את עצמינו ואת בני זוגנו – איך יצא לי ילד/ה כזה?

אז מה ניתן לעשות? קודם כל עלינו להיות מודעים לרגשות שלנו, לקשיים שלנו ולאתגרים ולדעת שזה נורמלי! ההורות היא התפקיד המאתגר ביותר שקיים והוא דורש מאיתנו תעצומות נפש של ממש!!! ולאחר שנהיה מודעים לרגשותינו עלינו ללמוד (לפעמים נזדקק לסיוע מקצועי) לקבל את הקשיים באהבה והכוונה היא לא להתאכזב כשהילדים שלנו לא עונים על הציפיות שהיו לנו, לא להתאכזב אם הם לא החברים הכי טובים ואפילו אם הם בעיקר רבים והולכים מכות, לא להתאכזב שהילד שלנו יצא כל כך אחר ושונה ממה שדמיינו שיהיה – להזכיר לעצמינו שוב ושוב שזה הילד שלנו ואותו אנחנו אוהבים בלב שלם עם כל האתגרים שהוא מביא עימו.

זכרו, ככל שאנחנו נשחרר את הציפיות שלנו כך הקשר שלנו עם ילדינו ישתפר, אנחנו נוכל להסתכל עליהם בעיניים נטולות ביקורת ולהוביל אותם בבטחה בדרך ההתבגרות, להקנות להם את הערכים שחשובים לנו. ככל שנקבל אותם כמו שהם כך הם יהיו פתוחים לשמוע אותנו ולשתף עימנו פעולה וזה נכון לכל גיל.