תודה רבה על השאלה, אני אקדים ואומר שהמון הורים מגיעים אלי לתהליכי גמילה במצב שאת מתארת, עם ילדים בגיל של הבן שלך וגם עם ילדים גדולים ממנו משמעותית ואף לפני עליה לכתה א' והסיבה היא שאם לא מדייקים את המענה זה לרוב לא נפתר מעצמו ואני אסביר מדוע.

הבן המתוק שלך סובל ממה שמכונה בשפה המקצועית – חרדת קקי, זו חרדה מאוד נפוצה! וילדים רבים חווים אותה.
הקטנטן שלך באמת מפחד, יש משהו מפחיד ביציאה של הקקי, התחושה שזה יוצא מהגוף ועקב המרקם של זה ילדים חווים את זה ממש כמו איבר שמתנתק להם מהגוף וזה בהחלט מפחיד.

על מנת לעזור לו להתגבר יש לעשות כמה דברים
ראשית, כאשר הוא אומר שהוא צריך תיקחו אותו לשירותים או לסיר (איפה שהוא עושה פיפי), כמובן זה אחרי הכנה מראש שיותר לא יהיה חיתול (תכינו יום יומיים) וכשזה כבר ממש מגיע והוא מפחד תשבו ממש צמוד אליו, תחזיקו אותו במעין חיבוק ותגידו לו: "אנחנו רואים שאתה מפחד, אמא/אבא כאן לעזור לך להתגבר על הפחד, אנחנו נעשה את זה ביחד" ותעודדו אותו מאוד שהוא יכול ומסוגל ואתם יחד איתו. אם הוא נרגע וכבר לא ממש בלחץ דברו על דברים אחרים בזמן הזה תוך כדי, זה מאוד עוזר לשחרר.

שנית, ספרו לו (לא בזמן שהוא צריך קקי) סיפורים על ילדים/חיות שהיו צריכים קקי וחששו לעשות בסיר/שירותים אבל ההורים שלהם עזרו להם והיו לידם ובסוף הם עשו וכולם כל כך שמחו וכמובן שהם גילו שזה לא מפחיד בכלל וזה אפילו כיף והרגשה ממש טובה.

ובנוסף, "החמידו" עליו את הקקי, תאנישו אותו וספרו לו כמה הקקי הקטן והמתוק שלו רוצה לצאת לסיר/שירותים ורוצה להיפגש עם הקקי של אבא ואמא כשהוא יורד בצינור וכמה הקקי שמח לצאת מהגוף. זה מאוד עוזר להפחית משמעותית את הפחד מהקקי זה שהוא הופך למשהו חמוד ולא מאיים. יש הורים שמכנים אותו גם בשמות, אתם מוזמנים.